כל עם מגיב לפי יכולתו ואופיו לאתגרים אותם מזמנת המציאות. המציאות הממשית והתגובה הייחודית ביצירת מציאות חדשה הם אלה הבונים את ה"נרטיב" ההיסטורי של העם והוא יהיה לחלק מהמורשת הרוחנית והתרבותית שלו ולמורה דרך לדורות הבאים.
הנרטיב מורכב לא רק מאירועים ונתונים אובייקטיביים והגיוניים, אלא גם מאמונות וסיפורים על-טבעיים המסייעים גם לתפוס את הבלתי ייאמן וגם להנציח את מה שקרה במציאות. עמים, בדומה לבני-אדם, אינם בוחרים במציאות החיצונית אלא פועלים כדי לשנות אותה. מאוחר יותר הם בוחרים גם באילו הדגשים יספרו את הסיפור. כך קורה שההיסטוריה של האירועים משתלבת ומתערבבת עם מיתוסים שמתווספים לסיפור ההיסטורי והופכים אותו לקליט יותר, מפליא יותר, בעל עוצמה ובלתי נישכח.
תהליך זה בולט מאד בסיפור חג החנוכה. מפליא שעם קטן ובלתי מיומן באומנויות הלחימה יניס צבא גדול, מקצועי, חמוש היטב ובעל ניסיון רב והצלחה בשדות הקרב. אלא שזהו הסיפור שלנו, והוא כנראה קרה, ועלינו להמשיך למלל ולהלל את שהיה בימים ההם ובזמן הזה. (זהבה וינטר)
הצעות למוקדי תוכן בחג החנוכה:
זכותו של כל עם להגדרה עצמית ולעצמאות.
עמידתו של עם ישראל מול פיתויי תרבות נהנתנית וקידמה מדעית ואמנותית.
רוחניות מול פולחן הגוף והחומר.
מרד והתקוממות עממית כנגד כל הסיכויים.
גבורה ותעוזה של לוחמים ושל פשוטי העם. מרד המכבים והסיפור על חנה ושבעת בניה.
מנהגי החג: הדלקת נרות החנוכייה; משחק בסביבון; אכילת סופגניות ולביבות; דמי חנוכה.
